בונים בית לקהילה בחולון

מקום לבוא אליו עם הילדים אחר הצהריים, מקום להיפגש עם חברים, מקום לחגוג בר ובת מצווה, או סתם ימי הולדת, ולחגוג את החגים עם כל המשפחה  - מקום שבו הקהילה מתכנסת, שאפשר לקרוא לו בית. בית הקהילה שנבנה בחולון יהיה שילוב של כל אלה: מתנ"ס, בית תפילה ומועדון חברים. אבל יותר מהכל - בית לכל מי שרוצה לחיות יחד בקהילה.

בית הקהילה בחולון

בשביל לגדל ילדים דרוש כפר - ומה דרוש בשביל לגדל כפר?

כשהלחץ מהעבודה לא מפסיק לרגע, החשבונות נערמים ואיתם גם הכביסות והכלים בכיור, כשאין מספיק זמן ביום ואין מספיק זמן לישון - מי עוזר לנו להתגבר על הכל?

המשפחה, החברים, הסביבה התומכת, ובמילה אחת - הקהילה.

הקהילה היא המורות והגננות שדואגות לילדים שלנו כשאנחנו בעבודה, זה השכן שמזמין אותנו לארוחת ערב, הקהילה היא כל אחת מאיתנו, ששומרת על ילדים של חברים כדי שלהורים שלהם יהיה קצת זמן לעצמם.

בשביל להיות קהילה אנחנו צריכים בית

מקום שבו אפשר לארגן חוגים לילדים, מפגשים חברתיים ופעילויות לכל המשפחה. בבית הקהילה נוכל לערוך קבלות שבת משותפות, לחגוג חגים וימי הולדת, לציין אירועים מיוחדים או סתם לבלות בצהריים של יום חול.

בית הקהילה יהפוך את השכונה שלנו למשהו שהוא יותר מאזור גאוגרפי: לקהילה.

כדי שזה יקרה, אנחנו חייבים לשתף פעולה

קהילה היא מה שנבנה במקום שבו כל אחד מאיתנו לוקח חלק. התפקיד שלנו עכשיו הוא לנקוט יוזמה כדי לבנות את הבית שלנו - לגייס את הסכום ההתחלתי שדרוש בשביל להקים את בית הקהילה.

מה קורה כשהקהילה מתאחדת?

הצלחות שהיו לנו ברחבי הארץ

Bet_shemesh_01

התנגדות להדרת נשים

נלחמנו בהדרה של נשים לאחורי האוטבוס בבית שמש - ובסוף ניצחנו. בית המשפט פסק, וההפרדה בוטלה...

Mimuna_01

מימונה לכל הקהילה

במרוקו, היהודים היו מזמינים את המוסלמים להתארח במימונה. החלטנו להחזיר את המנהג לחולון...

Hanuka_01

הדלקת נרות ללא אפליה

אוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע לא איפשרה לנשים להשתתף בטקס הדלת נרות, למרות שאין שום איסור...

קצת עלי

IMG_7339 copy

נולדתי, גדלתי ואני חיה בעיר חולון. מאז שהייתי ילדה, ושמעתי את הסיפורים של המשפחה, של העם היהודי ושל המדינה, הבנתי שיש לי אחריות על הסביבה שלי ועל העם שלי. כנראה שבגלל זה תמיד התעסקתי בפעילות חברתית ובחינוך: ליוויתי את ההנהגה הארצית של המועצה הציונית לנוער, ריכזתי את אשכול מרכז של תנועת המחנות העולים ואת שבט הצופים נופר. ליוויתי גרעין נחל של הצופים, הדרכתי במכינת מעיין ברוך וניהלתי את מכינת בינה. חוץ מזה, הייתה לי גם פעילות הפוליטית: ניהלתי מטות בחירות, הפקתי הפגנות והובלתי מחאות. בין המאבקים שהובלתי היה המאבק בהדרת נשים - הפעלתי מתנדבות שנלחמו בהפרדה בין גברים לנשים באוטובוסים בבית שמש, ואחרי שניצחנו שם גם ביטלנו את הפרדה בין גברים לנשים בקופות חולים בעיר.

כשלמדתי בבן גוריון גיליתי שהאוניברסיטה אוסרת על נשים להדליק נרות בטקסים בחנוכה - אז יחד עם עוד סטודנטיות יצאתי למאבק נגד ההחלטה ההזויה הזאת, והצלחנו להביא לביטולה. הובלתי יוזמות לקידום של חיים משותפים של יהודים וערבים, בהם המימונה המשותפת: במרוקו, היהודים היו מזמינים את המוסלמים להתארח במימונה. כשהבאנו את המנהג לחולון ההיענות הייתה מדהימה. ארגנתי גם ערב הופעות של להקות יהודיות וערביות במתחם התחנה בירושלים, כדי להראות שאפשר להשמיע את שתי השפות במרחב הציבורי. ארגנתי גם הצגה דו לשונית, בעברית ובערבית, של ההצגה 'דירה להשכיר', שהציגה מול שורה של בתי ספר.

ואז הגיע אור לחיי.

לפני 8 חודשים, ילדתי את בני אור. מאז כל הצורה בה אני רואה את העולם השתנתה. אם תמיד הייתי אדם חברתי שמחפש קהילה ורוצה לשפר את העולם, אור נתן לי את ההבנה האמיתית שדרוש כפר לגדל ילד -  ואין הרבה כפרים בישראל. אז אני יוצאת לדרך חדשה לבנות כפר שיהיה חמים וטוב בשביל אור. למה אני, כאישה חילונית, בקהילה הרפורמית?

אבא קובנר כתב פעם שהדבר היותר ייחודי ביהדות הוא שכשבונים מניין, האחד זקוק לתשעה אבל גם התשעה זקוקים לאחד. כיהודים, גם חילונים, אנחנו אנשים קהילתיים. התרבות שלנו קהילתית, המסורת שלנו קהילתית. במדינה שמפריטה את עצמה לדעת, אנחנו צריכים לדעת לאחד כוחות, להרגיש שיש משהו מלבד הגרעין המשפחתי המצומצם והמסגרת הלאומית הענקית שמחבר אותנו.

כשילדתי, החברות בקהילה הרפורמית התקשרו לשאול אם הן יכולות להגיע לבקר, והכניסו אותי לסבב נפלא של כיבודי יולדת. הן למעשה דאגו שיהיה לי משהו חם לאכול כל יום. זה משהו שרק אחרי לידה את מבינה -  כשאין לך רגע אפילו לחמם ביצה קשה ופתאום מגיעות נשים נפלאות עם מגשים. לא מרחמים ולא מתחושת עליונות, אלא מתוך סולידריות וקהילתיות. העוצמה של הקהילה פשוט להיות חברות ולעזור.

הצטרפו לעשייה

אני מאשר/ת קבלת דיוור ומידע פרסומי באמצעות דואר אלקטרוני ו/או מסרונים